השבוע נפגשתי עם קבוצת תלמידי בי"ס ארזים בראשל"צ כהכנה לפרויקט שעורכים התלמידים. התלמידים התבקשו להכין הצעות משלהם לעיצוב זיכרון בעקבות אנדרטת השייטת שהקמתי ב- 2008 סמוך לטיילת בחופה של העיר. במסגרת הפגישה התבקשתי לספר להם על הקמת האנדרטה ולענות לשאלותיהם, שהיו, אגב, מעניינות ומקוריות.
בלילה שבין ה-4 ל-5 לספטמבר 1997, נפלו שנים עשר לוחמי שייטת 13 ליד הכפר אנצרייה בלבנון, במהלך מבצע שכונה "שירת הצפצפה", ולימים ייזכר כאסון השייטת.
יזמת עיריית ראשון לציון להקמת האנדרטה לזכרם באה בעקבות פנייתו של נחשון טבי, אביו של רז ז"ל, אחד החללים, ולפיכך את עבודת העיצוב ניהלנו במקביל מול מנהלי העיר ומול משפחות החללים.
תהליך עיצוב האנדרטה לווה אצלי בכמה קווי מחשבה. הערך "אחוות לוחמים" למשל, שמשמעותו לכידות ותמיכה הדדית. בהיבט נוסף שלו המתחדד מול עוצמת האסון, הבדלי דרגות ותפקידים (לוחמים מן השורה, מפקדים, רופא צבאי) נמחקים. הנצחה שווה לכולם.
חשבתי גם שהתווך הימי, בו פועלים לוחמי השייטת, ראוי שיהיה ממאפייני האנדרטה. ומעל כל אלה, כמובן, מרחף העניין הלאומי, בשליחותו יצאו לפעולה שהביאה אותם אל מותם.
הנצחה - אנדרטת אסון השייטת
יצרתי מבנה הכולל 12 לוחות (6 צמדים) שהתמיכה ההדדית ביניהם עוצרת אותם בתחילת תנועת קריסה אל המרכז. הלוחות מפלדה עבה בעובי 20 מ"מ, יוצרים במבט על מגן דוד. בראשם לוחות זכוכית תכולה מחוסמת עליה חרוטים שמות החללים וסמל השייטת. בגלל שקיפות הזכוכית וזוויות הראייה מתערבבים השמות זה בזה. אלמנט החיבור בין הלוחות לזכוכית כלל פיני חיבור בהם משתמשים לחיבור לוחות בכלי שייט.
הסביבה הקשה (חוף ים, לחות, מלח) העמידה בפנינו אתגר הטכני לא קל, שהתבטא בבחירת החומרים ותהליכי השימור (נגד קורוזיה). על פי ביקור שערכתי לאחרונה, באנדרטה בחוף ראשון, דומה שבאתגר זה עמדנו.
המפגש עם תלמידי "ארזים", 8 שנים לאחר טכס חנוכת האנדרטה, היה מתגמל מאד מבחינתי. הוא ממחיש את החיים העצמאיים והממושכים להם זוכים פסלים המוצבים במרחב הציבורי. ההתעניינות והדיון בהם חוזרים מדי פעם, בתצורות רעננות ובקהלים חדשים.