רעיון אתרי ההנצחה עלה במוחם של בני אדם כבר בשחר ההיסטוריה הידועה לנו. השאיפה להשארת זכר מתריסה נגד זמניות החיים בניסיון חסר סיכוי לגעת בנצח. זהו כנראה צורך טבוע בנו, כמעט צורך ביולוגי. אך לעיתים, יש בהנצחה יותר מזה.
אחיה הגדול של עירית, אשת חברי מילדות, נרצח במהלך משחק כדורגל. מוטי קינד ז"ל, עלם חמודות בן 24, נדקר ב-1975 במהלך משחק בין קבוצתו, מכבי רחובות, לבין מכבי כפר גבירול, מידיו של אוהד חמום מוח שפרץ למגרש במהלך המשחק. עשרות שנים חלפו מאז, הרוצח ריצה את עונשו והשתחרר, אבל הזיכרון, בקרב משפחתו וחבריו, חי וקיים וברור.
מגרשה של מכבי רחובות הפך ברבות השנים למגרש חניה, סמוך לשוק העירוני, ומאוחר יותר תוכנן במקום גן עירוני (ע"י אדר' אריה קוץ). במהלך הפיכת מגרש החניה לגן, הסכימה עיריית רחובות לבקשת המשפחה לציין את מותו של מוטי קינד באנדרטה מקומית. עירית פנתה אלי, ויחד התחלנו לטוות את קווי המתאר של האנדרטה המתוכננת.
העיקרון הראשון, עליו הסכמנו מיד היה שהערך המוסף, הציבורי, אותו צריכה האנדרטה לייצג, הוא קריאה להפסקת האלימות בספורט. ערך כזה, מעבר לחשיבותו הסגולית, מעניק תוקף נוסף לזיכרון מעבר לצער המשפחתי, כאלמנט המקדם ערך ציבורי חשוב ומתוך כך – נוכחותו במרחב הציבורי לא רק מובנת, אלא חיונית ונדרשת.
הפסל עשוי מתכת (נירוסטה), ומייצג חוד המפלח כדורגל. גבהו כ 4 מ', והוא ניצב במרכזה של רחבת אבן עגולה ומוגבהת הצופה לגן.
ייצור הפסל איתגר אותנו לא מעט מבחינה טכנית. כדי לקבל צורה של כדור מנופח צרכים היינו לקער את פיסות הכדור בפעולה ידנית, אחת לאחת, ברדיוס שונה מרדיוס הכדור, כדי שכל פיסה תראה "נפוחה" במידה שונה. חיבור הפיסות לכדור שלם היה משימה כמעט בלתי אפשרית, ורק כשרונם הבלתי מוגבל של אנשי ס.ר.י. מתכות, וחיים בראשם, הביא להשלמתו בתחכום ובדיוק. הפסל נחנך במעמד ראש עיריית רחובות דאז, שוקי פורר, והפך מאז לחלק מנופה של העיר. האלימות בספורט, לצערי, לא נעלמה ולא שכחה.