עיצוב כיכרות- מעגלי תנועה

בעשור האחרון צצו במחוזותינו, כפטריות אחרי גשם, מאות מעגלי תנועה. מעגלי התנועה, שנולדו כפתרון תחבורתי (למכוניות), יצרו איים עגולים ובלתי נגישים ברובם (לבני אדם) במרחב העירוני. לצד הצער על הפקעת מרחב ציבורי "הליכתי" – יש גם הזדמנות. בעיצוב נכון, יכולים איים / כיכרות אלה לשפר את העיר ואת העירוניות.

תהליכי התכנון ה"מתועשים" של ימינו מוחקים מאפיינים ייחודיים המבדילים בין שכונה לשכנותיה, בין עיר לשאר העולם. נדרשת פעולה מודעת הבוחרת, מגדירה ומטמיעה מאפיינים כאלה.

בריאת מאפיינים מרחביים

הצורך לברוא מאפיינים מרחביים מקומיים הוא צורך חדש למדי. בעבר התפתחו סביבות אנושיות במשך מאות שנים, באיטיות, שכבה אחר שכבה, דור אחר דור, נוצרה תרבות מקומית אוטנטית שהיא תוצר של פעילות ממושכת, שותפות חברתית ויצירה של הרבה בני אדם. ההצטברות הייחודית של מקום יצרה את זהותו ואפשרה לתושביו לראות בו בבואת עצמם, להזדהות ולהשתייך, ולמצוא בו בטחון קיומי. החיים המואצים בימנו אינם מאפשרים "בישול איטי" שכזה. שכונות וערים חסרות פנים קמות תוך חודשים בתהליך תעשייתי הכולל מחיקה ברוטלית של הסביבה שקדמה להקמתן.

מצב עניינים זה מניח את האחריות האתית על הענקת "פנים" לעיר לפתחם של מעצביה. זוהי אחריות כבדה, אין להקל ראש בהשפעת איכות תוצריה על החיים בה, גם אם מתסכלת העובדה שלא יהיה בכוחם של מתכנניה ליצר תרבות מקומית אמתית ומלאה. במיטבם יצליחו ליצור הד ואזכור לתרבות כזאת, מאפיינים שהם גרעין להמשך התפתחותה.

אחריות עיצובית

עיצוב כיכרות

אחריות עיצובית זו חלה על המתכננים בכל שלבי התכנון. לצערנו אנו נוכחים שוב ושוב בייצורן של שכונות משוכפלות, דומות זו לזו, חסרות ייחוד.

עיצוב הכיכרות, הכולל הצבת פרטי אומנות במרכזם של מעגלי התנועה מעניק אפשרות נוספת, בסוף תהליך התכנון, להעניק פנים ייחודיות לשכונה. עיצוב נכון, יצירתי ומקצועי של הכיכרות עשוי לתרום ליצירת סביבה מאופיינת המעניקה זהות ייחודית לשכונה ותחושת שייכות לדייריה.